ההבדל בין גלוון, ציפוי קדמיום, ציפוי כרום וציפוי ניקל

Galvanizing

מאפיינים:

אבץ יציב יחסית באוויר יבש ואינו משתנה בקלות. במים ובסביבות לחות, הוא מגיב עם חמצן או פחמן דו חמצני ליצירת סרטי תחמוצת או אבץ קרבונט אלקליין, שיכולים למנוע מהאבץ להמשיך להתחמצן ולספק הגנה.

אבץ רגיש מאוד לקורוזיה בחומצות, אלקליות וסולפידים. השכבה המגולוונת צריכה בדרך כלל לעבור טיפול פסיבציה. לאחר פסיבציה בחומצה כרומית או בתמיסת כרומט, סרט הפסיבציה שנוצר אינו נחשף בקלות לאוויר לח, מה שמשפר מאוד את יכולת האנטי קורוזיה שלו. עבור חלקי קפיצים, חלקים דקים (עובי דופן <0.5 מ') וחלקי פלדה הדורשים חוזק מכני גבוה, יש לבצע הסרת מימן, בעוד שחלקי נחושת וסגסוגת נחושת לא ידרשו הסרת מימן.

לגלוון יש עלות נמוכה, עיבוד קל והשפעה טובה. הפוטנציאל הסטנדרטי של אבץ הוא שלילי יחסית, ולכן ציפוי אבץ הוא ציפוי אנודי למתכות רבות.

הגלוון נמצא בשימוש נרחב בתנאים אטמוספריים ובסביבות חיוביות אחרות. אבל זה לא מתאים לשימוש כמרכיב חיכוך.

Cציפוי הרום

מאפיינים: לחלקים הבאים במגע עם אטמוספירה אוקיאנית או מי ים, ובמים חמים מעל 70℃, ציפוי קדמיום יציב יחסית, בעל עמידות חזקה בפני קורוזיה, שימון טוב, ונמס לאט בחומצה הידרוכלורית מדוללת, אך מסיס מאוד בחומצה חנקתית ואינו מסיס באלקלי. התחמוצת שלו גם אינה מסיסה במים. ציפוי קדמיום רך יותר מציפוי אבץ, עם פחות שבירות מימן והדבקה חזקה יותר.

יתרה מכך, בתנאים אלקטרוליטיים מסוימים, ציפוי הקדמיום המתקבל הוא אסתטי יותר מאשר ציפוי אבץ. אבל הגז המיוצר על ידי קדמיום במהלך ההמסה הוא רעיל, ומלחי קדמיום מסיסים הם גם רעילים. בתנאים רגילים, קדמיום פועל כציפוי קתודי על פלדה וכציפוי אנודי באטמוספרות אוקיאניות ובטמפרטורות גבוהות.

הוא משמש בעיקר להגנה על חלקים מפני קורוזיה אטמוספרית הנגרמת על ידי מי ים או תמיסות מלח דומות, כמו גם אדי מי ים רוויים. חלקים רבים בתעשיות התעופה, הימיות והאלקטרוניקה, קפיצים וחלקי הברגה מצופים בקדמיום. ניתן ללטש אותו, לפוספט ולהשתמש בו כבסיס צבע, אך לא ניתן להשתמש בו ככלי.

ציפוי כרום

מאפיינים:

הכרום יציב מאוד באטמוספרות לחות, אלקליין, חומצה חנקתית, סולפיד, תמיסות קרבונט וחומצות אורגניות, והוא מסיס בקלות בחומצה הידרוכלורית ובחומצה גופרתית מרוכזת חמה. תחת פעולת זרם ישר, אם שכבת הכרום משמשת כאנודה, היא מתמוססת בקלות בתמיסת סודה קאוסטית.

לשכבת הכרום הידבקות חזקה, קשיות גבוהה, 800-1000V, עמידות בפני שחיקה טובה, החזר אור חזק ועמידות גבוהה בחום. זה לא משנה צבע מתחת ל-480℃, מתחיל להתחמצן מעל 500℃, ומפחית משמעותית את הקשיות ב-700℃. החיסרון שלו הוא שכרום קשה, שביר ונוטה להתנתקות, במיוחד כשהוא נתון לעומסי השפעה מתחלפים. ויש לו נקבוביות.

מתכת כרום נוטה לפסיביות באוויר, וכתוצאה מכך נוצר סרט פסיבציה ובכך משנה את הפוטנציאל של הכרום. לכן, כרום הופך לציפוי קתודי על ברזל.

זה לא אידיאלי ליישם ציפוי כרום ישיר כשכבה נגד קורוזיה על פני השטח של חלקי פלדה. בדרך כלל, ציפוי רב-שכבתי (כלומר ציפוי נחושת→ציפוי ניקל→ציפוי כרום) נדרש כדי להשיג את מטרת החלודה

מניעה וקישוט. כיום נעשה שימוש נרחב בשיפור עמידות הבלאי של חלקים, תיקון מידות, החזר אור ותאורה דקורטיבית.

ציפוי ניקל

מאפיינים:

לניקל יש יציבות כימית טובה באטמוספרה ותמיסה אלקלית, לא משתנה בקלות, והוא מתחמצן רק בטמפרטורות מעל 600° ג. הוא מתמוסס לאט בחומצה גופרתית ובחומצה הידרוכלורית, אך מסיס בקלות בחומצה חנקתית מדוללת. הוא עובר פסיבציה בקלות בחומצה חנקתית מרוכזת ולכן יש לו עמידות טובה בפני קורוזיה.

ציפוי ניקל בעל קשיות גבוהה, קל לליטוש, בעל החזר אור גבוה ויכול להגביר את האסתטיקה. החיסרון שלו הוא שיש לו נקבוביות. כדי להתגבר על החיסרון הזה, ניתן להשתמש בציפוי מתכת רב-שכבתי, כאשר שכבת הביניים היא ניקל.

ניקל הוא ציפוי קתודי לברזל וציפוי אנודי לנחושת.

הוא משמש בדרך כלל להגנה על ציפויים דקורטיביים על מנת למנוע קורוזיה ולהגביר את המשיכה האסתטית. ציפוי ניקל על מוצרי נחושת הוא אידיאלי למניעת קורוזיה, אך בשל הערך הגבוה של ניקל, לרוב משתמשים בסגסוגות פח נחושת במקום ציפוי ניקל.